מאמרים

"שהרבנות תעסוק בפעילות שעניינה רבנות, והחינוך יעסוק בחינוך"?

בימים האחרונים, הוחלט בצה"ל לצמצם את סמכויותיו של הרבצ"ר. מגמות אלו אינן חדשות. מאז ומעולם, יודע כל מי שמכיר את המערכת הצבאית, שכל פקודה בנושא דת היא פעמים רבות המלצה בלבד. שכל קצין דת או רב צבאי הוא תפקיד חסר שיניים וסמכות. סמכותו של הרב הצבאי מסתכמת למעשה בניהול התפילות בבית הכנסת, בקביעת מזוזות ובטיפול בחללים. אפילו משגיחי הכשרות כפופים לרס"רי המטבח, ולא לרב הצבאי. סמכותו של הרב הצבאי תלויה בדרך כלל ביכולתו לבנות אותה תוך כדי מאבקים, או לחילופין על בסיס קשרים חברותיים – תופעה שלא קיימת ולא צריכה להיות קיימת במערכת צבאית.
 
מתוך כך,  ברורה ההזדעקות הכללית בכלי התקשורת, על כריך החזיר, על תפילת יזכור שבה מופיע שם ה'. הדבר כל כך ברור לרבים שאלו הם יחסי הכוחות, עד שקצין בכיר לא מתבייש לומר "שהרבנות תעסוק בפעילות שעניינה רבנות והחינוך יעסוק בחינוך". לומר תפקידה של הרבנות הוא לעסוק בענייני רבנות – לא בכריך טרף. זה לא עניינה של הרבנות ...
 
הדבר מזכיר לי בדיחה ישנה: רב חדש התמנה בקהילה יהודית בארה"ב. בשבת הראשונה בתפקידו, דרש הרב על שמירת השבת. לאחר השבת, ניגש אליו הגבאי בדחילו ורחימו: כבוד הרב צריך לדעת, בגלל המצב הכלכלי הקשה, קשה ליהודים לשמור על השבת. אולי הרב ידבר על משהו אחר? שמע הרב, ובשבת הבאה דרש הרב על שמירת הכשרות. לאחר השבת, ניגש אליו הגבאי בדחילו ורחימו: כבוד הרב צריך לדעת, בגלל המצב הקשה, קשה ליהודים לשמור על הכשרות. אולי הרב ידבר על משהו אחר? שמע הרב, ובשבת הבאה דרש הרב על שמירת הטהרה. לאחר השבת, ניגש אליו הגבאי בדחילו ורחימו: כבוד הרב צריך לדעת, בגלל המצב, קשה ליהודים לשמור על הטהרה. אולי הרב ידבר על משהו אחר? הקשה הרב: על שבת אי אפשר לדבר, על כשרות אי אפשר לדבר, על טהרה אי אפשר לדבר. על מה אתה רוצה שאדבר? ענה הגבאי. יידישקייט, רבינו. אתה לא יודע מה זה?
 
לטעון ש"שהרבנות תעסוק בפעילות שעניינה רבנות והחינוך יעסוק בחינוך", דומה לטענה: שראש הממשלה יעסוק בראשות ממשלה, ושר הבטחון יעסוק בבטחון, וחס ושלום שראש הממשלה יעסוק בענייני בטחון... כמוה הטענה: ששר בממשלה יעסוק בדיונים בקבינט המדיני-בטחוני, אך אסור לו לאסוף ידיעות בטחוניות בשטח, כיון שאין זה בסמכותו...
 
תפקידו העיקרי של כל רב הוא חינוך: "אמר אביי: האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא, לאו משום דמעלי טפי, אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא" (כתובות קה:) – תרגום: תלמיד חכם שאנשי העיר אוהבים אותו, אין זה מפני שהוא יותר טוב מאחרים, אלא משום שאינו מוכיח אותם בענייני תורה מצות ויראת שמים. וכך פסק הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ד ה"ב): "צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן וירא שמים מנעוריו ואהוב להם שיהא מוכיח לרבים ומחזירן בתשובה" (וראה עוד בשו"ת הרא"ש כלל ו אות א, ובבית יוסף יו"ד סימן רנא, ובשו"ת מהרשד"ם או"ח סימן לז, ובשו"ת משנה הלכות חלק י סימן קסג באריכות).
 
תפקידו המרכזי של הרב הוא חינוך. התורה היא חינוך. המבקשים להפריד בין הרבנות ובין החינוך, מבקשים להפריד בין הרופא לתרופות, ובין השופט לפסיקת דין.
 
גם אם במערכת הצבאית, שלא בצדק, הוגדר תפקידו של הרב לדאוג לצרכיהם הדתיים של החיילים, וכי אין בין שאר צרכיהם הדתיים, גם דבר תורה קבוע? גם שיעור? רק חלוקת תנ"ך וציצית?! הדיון הערכי יכול להתקיים רק במסגרת של קציני חינוך [שהודרכו על בסיס פוסט-מודרני, לפיו אין באמת מקום לכל חינוך]?!
 
החשש של קצין חינוך ראשי הוא אכן מוצדק. כאשר משווים את המערכת הערכית של התורה, ולמערכת הערכית הלא-ברורה והלא-מחייבת של אגף החינוך בצה"ל, החיילים, בצדק, מעדיפים את המערכת התורנית. אולם אדרבה: במקום להלחם ב'תודעה יהודית', יש לאמץ אותה לטובת החינוך ולטובת העם. להתייחס אליה בתור המעוז האחרון של צדקתנו במלחמותינו. לטובת צה"ל.