שלום כבוד הרב!
לאחרונה אני נתקל ביותר ויותר זוגות שמעכבים הריון בתחילת הזוגיות על מנת לבנות את הקשר ביניהם,האם יש מקום למנהג הזה? האם זה דבר נכון?

לכ' הבחור היקר נ' הי"ו
שבוע טוב,
אכן, לדאבוננו, עמדות כאלה פושות בצבוריות שלנו, והן ביטוי להתמוטטות רוחנית ולאיבוד כיוון חשיבה נכונה וראויה מבחינה אמונית. אין שום פוסק רציני המסוגל להתיר עיכוב הריון ללא סיבה ראויה, ועל אחת כמה וכמה שאין שום היתר לעיכוב הריון לפני שיבואו ילדים לעולם. ומי שמתיר דבר כזה אינו יכול להיות אלא עם הארץ גמור. אמצעי מניעה אינם סוכריות שנהנים מהם בשעת שעשמום, אלא הם ביטוי להחלטה כבדת אחריות כלפי שמיים וכלפי אדם. ואם אין הצדקה מוסרית תורנית לשימוש בהם, חוששני שיש בדבר ח"ו משום אמירה לה': 'לקחנו את מפתח החיים מידיך, עתה הוא גם בידינו, נא אל תתערב בדבר כשאין זה נח לנו'.
לא נח לי בכלל להאריך ולדון באתר צבורי בבעיות רגישות כאלה. אסור שמקום תורה ינהג כביוב העיתונאי המצוי במחוזותינו, ביוב כזה שאם הוא היה יכול לשטוח כל 'עירום' לעיני כל לא היה מהסס שנייה לשקוע בתועבות כאלה. למרות זאת, לא אוכל להשאיר שאלתך ללא התייחסות לעובדה שחיי משפחה החוסמים מלכתחילה כל אפשרות של הבאת חיים לעולם - שהיא כל המצווה של 'פרו ורבו' - הופך חיים אלה למעשה חומרי נטול כל ערכיות רוחנית, ולכן הם יורדים למדרגה שפלה שאינה הולמת אנשים מלאי יראת שמיים.
ממתי בניית הזוגיות זוכה להצלחה כשנוטלים ממנה את המימד הרוחני?! אדרבה היא זוכה להצלחה דוקא רק הודות לקיום רצון ה' ושאיפה לאידיאלים רמים שמתוכם שואבים אהבה אמיתית ועמוקה, הרחוקה מאהבה גופנית ירודה גרידא. זוגיות ראויה בעיני ה' בנוייה מרגשות נשגבים, מאהבה שאינה נותנת לזמן לשחוק אותה, מהזדהות אנושית, רוחנית וערכית. הפרדה בין חיים משותפים ובין הבאת חיים אינה אלא הפרדה בין רוח לחומר, דבר שאין לו מקום בישראל למי שמבין היטב תורה.
בברכה רבה,