תחום מדעי המח וכו' מאוד מעסיק ומבלבל אותי לאחרונה... :

חדשות לבקרים שומעים על איזורים במח שאחראים על רגשות ודחפים כאלו ואחרים, שלצורך הופעתם נדרשים הורמונים שונים ( כך למשל מופיע בקישור זה: https://www.haaretz.co.il/magazine/MAGAZINE-1.8191615 ) כגון דופמין לדחף החיפוש והסקרנות, דחף ה"אכפתיות" מופעל על ידי אסטרוגן, פרולקטין, פרוגסטרון ואוקסיטוצין כפי שמופיע שם בכתבה.

אחד הדברים שתמיד הכי חיזקו אותי באמונה היה ההתבוננות על הצמא האין סופי של הנפש, חיפוש המשמעות והרצון לטוב שתמיד שאלתי את עצמי מניין כל התחושות העמוקות הללו שלא נותנים לי מנוח אם לא מהנשמה....והנה באים מחקרים כמו הנ"ל ומראים לי שאלו בסה"כ הורמונים המצויים בגוף ואולי אפילו בזה של בעלי החיים בצורה כזאת או אחרת. כיצד מתיישבים הדברים ?! האם אין לנפש ולנשמה רצון עצמי ושעל כן יש את כל ההרגשות הנ"ל ?

תודה, שי
 

לכ' ש' היקר הי"ו
שלום,
קודם כל סליחה על האיחור בתשובתי אליך. הימים כבדי המשקל הרוחני והאנושי של ימי בין המיצרים בצירוף עומסים נוספים אחראים על איחור זה. ועתה לעניין התשובה.
לא הספקתי עדיין לקרא את המאמר שציינת כאן, אבל אין לי כל צורך בכך. מחקר זה המתמשך כבר עשרות בשנים בארה"ב דוקא ובמיוחד, והקרוי באופן מקצועי הסוציו-ביולוגיה, ידוע ומוכר לי היטב. אסור לנתק בינו ובין המנטליות האופיינית לחוגים רבים שם, מטריאליסטים קיצוניים שאינם מסוגלים להכיר בדבר מה שאינו חומרנות גסה, והכל מתחיל עבורם בכך ומסתיים בכך.
מאמר ארוך נדרש כדי להבהיר מה שאני רוצה להבהיר כאן, לכן אסתפק בכמה ציוני חשיבה. הכסילים הללו, כמו כל המטריאליסטים הדומים להם, אינם מבינים שהקשר בין הקב"ה ובין האדם מתאפשר הודות למבנים פיזיולוגיים המאפשרים והמווסתים את הפעילות השכלית והרוחנית של האדם. הלא אם נתבונן מעט, לא יהיה מנוס מלהודות שמחשבותינו מתנהלות במוחנו, ובכל זאת הם עוסקות בדברים שהם מעבר לפיזיולוגיה (ינסו נא לקרא מחשובתינו מתוך הנוירולוגיה שלנו, על אף שזה יגיע בבא הזמן). אם כן, יש במוחנו וב-DNA שלנו ובכל המבנה הנוירולוגי שלנו, מנגנונים שעל ידם מתקשר כל עולמנו החומרי עם כל מה שמעבר לו, וכל זה קבע הקב"ה בעולמו. וכל החומרים שהם מציינים כפועלים על מחשבות האדם אינם אלא גירויים של מנגנונים שהקב"ה טבע בנו מאז ומעולם.
אלא שהאדם ההוגה, החושב, הרגיש, מעורר מנגנונים אלה במחשבתו לבדה ואינו זקוק לשום חומר, ו'בהמות' כחוקרים האלה חושבים שרק חומרים, זרמים ועוד הם המעוררים אותם. והשתמשתי בלשון קשה 'בהמות', וזה תואר כבוד להם, שהרי כל הטוען שאין רוחניות אלא הכל חומרנות, אין מנוס מלהתייחס אליו כאל חומר גם כן - ועל פי קביעותיו הוא עצמו - ולכן, אם אני מתייחס אליו כאל בעל חיים, זה עוד כבוד גדול אליו, כי היה ראוי להתייחס אליו כאל דומם, אולי צומח אך לא יותר מכך.
ולהמחיש לך עד כמה הם טועים, אמסור לך עדות מפי אחד העיתונאים שלפני שנים רבות סיכם מחקריו של אחד המוסדות הגדולים מסוג זה בארה"ב. בוצע שם נסוי על רבבות אנשים, נסוי בו מראש הודיעו לכל מועמד שבאמצעות חומרים ו/או זרמים יגרמו לו כל מיני תופעות שכליות, רגשיות או אחרות. ואכן כך קרה. אך העיתונאי הזה הוסיף שיש מקרה אחד שמוסד זה נשמר מאד מלדווח עליו, והוא הבא: אדם אחד הודיע לחוקרי המוסד ההוא ומראש שאצלו זה לא יקרה. ואכן, הוא מנע את כל התופעות שאמורות היו להתרחש, וזה רק מתוך רצונו הנפשי והחופשי.
לסיכום: בינתיים דברי נביאינו וחכמינו, ומדובר בדברים בני אלפי שנים, מתגשמים לנגד עינינו, ועם ישראל מצליח להגשים נגד כל הסיכויים דברים נפלאים. אז כנראה נביאינו אכלו מאכלים נפלאים כדי לנבא בדייקנות כה מרשימה את המתרחש לנגד עינינו. אולי יהיה זה נכון יותר להמליץ לכל הסוציו-ביולוגים אלה להתחיל לחפש חומרים אלה, והזרמים המטא-פיזיים אלה והמוצלחים כל כך, הם יעזרו רבות לכל האנושות.
לכן הסר דאגה מלבך, והבט נא על חוקרים אלה כעל ילדים חסרי מעוף רוחני אף אם בחומרנות הם מגלים קצת מדרכי הנהגתו של הקב"ה.
בברכה רבה,