אל לכם פוליטיקאים להתערב בענייני תורה
השבוע סערו רוחות רבים, ובין היתר סביב היחס ל'יהודים רפורמים'. רב ידוע עשה מעשה תמוה ואף הזוי: החליט לפגוש 'רבה' (מושג הזוי שרק חניכי תרבות פרוטו-נוצרית המציאו) על מנת להכיר את עולמה. כגילוי מהפכני אחרי מאתיים שנות קיום הרפורמה, הבעייה החמורה היא שלא הבין שעצם דיון כזה בפומבי מהווה מתן גושפנקא לזרם פסול מבחינת כל גדולי ישראל. דמויות רבניות מחו נגדו, זו דרכה של תורה. החמור הוא שפוליטיקאים החליטו להתערב בויכוח תורני הלכתי מובהק זה, וכרגיל במדינתנו - בה כל אחד מעמיד עצמו מומחה עליון לכל תחום -, חיוו דעתם במה שאינו לא מתחומם ולא מסמכותם. אם סביב ערך תורני מתנהל בין הצבור המכונה 'דתי' ובין צבורים שקשה להם לעמוד בדרישות ובשאיפות התורה, אפשר עוד להבין. אבל כאשר פוליטיקאים מעמידים את עצמם כראשי הצבור הציוני דתי ומרשים לעצמם לקבוע עמדות ערכיות כמו ח"כ בנט, אי אפשר עוד לשתוק.
ישנו צורך כיום לקבוע עקרונות ברורים, ובראשם: אין זכות לשום פוליטיקאי לחוות דעה בענייני ערכים תורניים, לא רק משום שאין לו את הידע הדרוש לכך, אלא לאין ערוך יותר, משום שאין זה מסמכותו כלל וכלל. תפקידו, ואף הכשרתו (אם בכלל יש לו) הוא לנהל את המדינה מבחינה בטחונית, כלכלית, חברתית ועוד, אבל אינו רשאי להעמיד את עצמו כמנהיג רוחני ותרבותי בשום עם ולשון – ועוד פחות בעם ישראל – ועל אחת כמה וכמה אינו רשאי להעמיד את עצמו כמנהיג תורני והלכתי.
ח"כ בנט יאמר לנו מסתמא, לא באתי להתערב בהיבטים הלכתיים, אפילו הדגשתי שלא באים לשנות שו"ע, אלא רק קראתי לחבק כל יהודי. אם אכן יאשר ניתוחנו זה, אשיב לו שאינו מבין דבר במה שיוצא מדבריו, ומסיבות רבות:
ישנו צורך כיום לקבוע עקרונות ברורים, ובראשם: אין זכות לשום פוליטיקאי לחוות דעה בענייני ערכים תורניים, לא רק משום שאין לו את הידע הדרוש לכך, אלא לאין ערוך יותר, משום שאין זה מסמכותו כלל וכלל. תפקידו, ואף הכשרתו (אם בכלל יש לו) הוא לנהל את המדינה מבחינה בטחונית, כלכלית, חברתית ועוד, אבל אינו רשאי להעמיד את עצמו כמנהיג רוחני ותרבותי בשום עם ולשון – ועוד פחות בעם ישראל – ועל אחת כמה וכמה אינו רשאי להעמיד את עצמו כמנהיג תורני והלכתי.
ח"כ בנט יאמר לנו מסתמא, לא באתי להתערב בהיבטים הלכתיים, אפילו הדגשתי שלא באים לשנות שו"ע, אלא רק קראתי לחבק כל יהודי. אם אכן יאשר ניתוחנו זה, אשיב לו שאינו מבין דבר במה שיוצא מדבריו, ומסיבות רבות:
- מי אמר לך מר בנט שכל הרעש בא מצד רבנים שאינם רוצים לחבק כל יהודי?! האם מפאת שאנו מסרבים לדבר עם 'רבה'? איך אתה מבלבל בין סתם יהודי ובין מי שמייצג זרם דתי המהווה סטייה ברורה וחמורה ביותר מתורת ה'?!
- טעותך השנייה היא עוד יותר חמורה: אישית הנני מוכן לקרב ולהתקרב לכל יהודי, יהיה זה הרחוק ביותר מדבר ה', אבל בתנאי שהוא יהודי באמת. והלא דוקא במקום הזה קבור 'הכלב': היהדות הרפורמית הסכימה לא רק לחתן שני הומוסקסואלים הלבושים בוורוד בכנסייה בשבת, אלא שעוד היא הכניסה ומכניסה לתוך תוכה רבים שאינם בכלל יהודים, ועל זה הויכוח הגדול שלנו כיום איתם דוקא. אי שמירת ההלכה היא לצערנו מזמן נחלתם של יהודים רבים הקרויים 'חילונים' בפי הבריות שחונכו על ברכי התרבות המערבית והמציאו סמנטיקה מתועבת זו, ובכל זאת אין אנו מתנתקים מהם, אבל לפחות אנו יודעים שהם אחינו בשרנו ממש!
- וכי זו פעם ראשונה שנוסדו 'יהדויות' חדשות. היו צדוקים בייתוסים, כותיים, קראים ועוד, ומעל כולם 'נוצרים' הרואים את עצמם כ' verus israel' (ישראל האמיתי), לפי שיטתך הם יכולים לומר לך מי שמך כדי לפסול 'יהדותם'?! והיחידים הפוסלים את כל אלה, היו והינם חכמי ישראל ורבניהם, החל מהתנאים וכלה בראי"ה קוק זצ"ל!
- ועוד יותר: כמה מצער לראות שכשר חינוך לשעבר הנך מפגין חוסר ידיעה בסיסי נוראי בתחום הקרוב ללבך כל כך, והכוונה: ארץ ישראל! כיצד? מי הזמין הרומאים לבא ולהשתלט על הארץ בזמן האחים העויינים אם לא הצדוקים למיניהם?! מי מחה כפיים למראה חורבן הבית אם לא הנוצרים הראשונים, שהיו הרפורמים דאז?! מי הכניס גייס חמישי לתוך ביתר בשעת המצור ופתח את השערים לאדריאנוס אם לא 'כותי' (הערתי על כך לפרופ' א. אורבך שלא שם לב לכך, והודה בפניי על טעותו זו)?! ומי לחם נגד הרבנים בכל הדורות, החל מהצדוקים ועובר דרך הקראים שהרימו דגל גבוה מכולם פרט לנוצרים שכל האוון-גיליון שלהם אינו אלא פרוטוקול של 'זקני ציון הפרושים'! והרשימה הזו שערכתי, דלה היא מאד ביחס לאמת ההיסטורית. כל הרפורמים למיניהם תמיד אוייבי הלאומיות לדורותיהם, וזה עד דורנו בו רובם ככולם של היהודים הרפורמים לחמו למען מינוי אובמה האנטישמי כנשיא ארה"ב, והם לוחמים מלחמת חורמה נגד טראמפ בגלל ימיניותו, ואתה שא"י כה יקרה ללבך מסתכל על זה במבט דלטוני?!
- ובנושא אהבה איני חושב שהנך רשאי ללמד רבנים בתחום. הלא הלכת להתחבר עם פוליטיקאי ידוע, אוייב מר וקיצוני לא"י ולציונות הדתית, איש שמאז אוסלו לוחם נגד כל רעיון לאומי מוסרי, וחברת אליו רק כדי לחסל פוליטית את אלי ישי, ובבחירות האחרונות סירבת להתחבר אפילו עם הבית היהודי שהקמת ועם האיחוד הלאומי (רק בסוף נכנעת מפחד איבוד קולות) ועוד יותר עם 'המסוכנים' בעיניך הקרוים 'עוצמה לישראל', כאשר אני וכמה רבנים התחננו לחיבוק ממך. כנראה הם בעיניך יותר גרועים מרפורמים ומכל חילוני שהיית מוכן לשלב במפלגתך, ובפרט שהם 'לאומנים אמיתיים', ומפאת יחסך זה, ורק מפאת יחסך זה, נפלה ממשלת הימין ועלו לשלטון דמויות ה'אוהבים' ערכי ישראל וארץ ישראל כל כך!
לסיכום: התלבטתי רבות לפני כתיבת הדברים הקשים האלה, כי לא היה לי כל רצון לפגוע בך (על אף שמפאת מאבקיי למען כלל ישראל וא"י מוכנים חסרי דעת רבים לטפול לי כל פשע), ובודאי לא בפרהסיא. אתה יודע היטב שיש זמנים שביקורת שהייתה לי כלפיך נכתבה אליך אישית ללא כל פירסום, ומתוך אהבה ואף הערכה. אבל אני רואה שהנך מסרב להכיר במקומך, והנך רוצה לחנך אותנו לערכים. לא זו בלבד שחוסלה סופית ההשפעה הרבנית על הציונות הדתית מאז שנבחרת, אלא שאתה ממשיך קבל עם ועדה לקחת לעצמך תפקידים השייכים לנו בלבד מאז משה רבנו ע"ה. מבחינה פוליטית אין לי כל זכות לומר לך דבר. אם הנך מעוניין להיות ליכוד שני, בין אם אסכים אתך ובין אם לאו, במדינה הטוענת שהיא דמוקרטית, זו זכותך. אבל אני רשאי, ואף מחוייב לבקשך שלא להתערב בענייני ערכים ותורה, ובפרט לא בשם ה'ציונות הדתית', אם עדיין יצור כזה קיים עוד. בשעה שנתת הוראות בריאותיות, ראינו מסירותך, וקיימנו כל החלטותיך מרצון ובהכנעה, גם כשלא היה הדבר נח לנו, ואפילו אלה ש'מדרבנן' כזכור לך משיחתנו בנידון. אז אני מבקש שבענייני תורה והלכה לא תתערב, לא אתה ולא שום פולטיקאי. אתה רשאי לקבוע את יחסך האישי לתורה ולהלכה, זה עניין שבינך ובין המקום, אבל אין לך כל זכות לעסוק בענייני רבנות, הלכה, זהות יהודית והשקפת עולם תורנית, השאר את זה לרבנים. ונא אל תחזור על טעויות של ראשית המדינה. שבת שלום.
הערה: מאמר זה מקוצר קצת הופיע מפאת אורכו היום באתר 'סרוגים'. אבל כיון שנאלצו להשמיט שתים או שלוש נקודות חשובות, ראיתי לנכון לפחות בפני ידידינו למסור את המאמר בשלמותו.
הערה: מאמר זה מקוצר קצת הופיע מפאת אורכו היום באתר 'סרוגים'. אבל כיון שנאלצו להשמיט שתים או שלוש נקודות חשובות, ראיתי לנכון לפחות בפני ידידינו למסור את המאמר בשלמותו.
