הגות
נושאים
איסרו חג של פסח הפך במדינתנו לחג לאומי הנושא שם שהיה נפוץ אצל יהודי צפון אפריקה. מן הראוי להבהיר מה תוכנו של יום זה, ומדוע הפך ליום שמחה כזה (למרות הפוליטיקאים!). מאמר זה פורסם בערוץ 7 אך אחרי מספר שעות בודדות לא נראה שוב בחזית. אז אני מפרסמו לבקשת כמה חברים.
דבר ה' כבר קבע ש'יד על כס וגו' מלחמה לה' בעמלק מדור דור'. אם כן, את אותו עימות ראשוני שאתו נאלץ עמנו להתמודד ביציאתו ממצרים עם עמלק, לא יוכל להישאר עימות חד פעמי בהיסטוריה, אף לא יהיה עימות המתחדש מידי פעם לפעם, אלא ייהפך למאבק מטא-היסטורי שילווה את הסטוריית עמנו עד עת גאולת עולם.
הוידוי, הוא חלק מתבקש בתהליך התשובה, בו האדם באופן טבעי מרגיש צורך לפרט את חטאיו, ואינו מסתפק בתשובה המתבצעת בכוונת הלב, ואף על פי שגם הרהור תשובה, הוא תשובה גמורה.
אך אסור לנו לשכוח איך מחיים לאומיים תוססים, ואף סוערים שאין כמותם, הגענו עד הלום, עד אותו עיסוק במימד הפרטי, האישי בלבד, כמה שמקודש יהיה, תוך מחיקת כל היבט לאומי. ובכן, כפי שהזדמן לנו כבר פעמים רבות להדגיש בשם גדולי רבותינו המקובלים, זו הייתה כל מטרת הגלות: לשבור את החיים הלאומיים הרקובים, שהורידו אותנו עד הדיוטא התחתונה ביותר של ההתנהגות האנושית, עד השפלות הבלתי מוסרית ביותר שגרמה לאותו חורבן נורא בסוף בית שני. הגלות שברה את רוח עועים זה שאפף אותנו בארצנו, והניחה את יסודות יראת השמיים הטהורה ברמה של העם כולו. אבל האם יש לעצור שם? לא, נשיב ללא היסוס! אין עם ללא חיים לאומיים בריאים, וכל שכן שאין עם ה' יכול להתגלות במלוא שיעור קומתו אלא כ'גוי אחד בארץ'.
לפני שאגש לנושא החמור אליו עלינו להיתייחסבמאמרי הקצר הזה, מתבקשת הבהרה: אני רב ציוני, וכה ציוני שעבור אי אלו אנשים אני סדין אדום, ועבוראחרים סיבה למעקב. אך מה לעשות, אין בכוונתי לדלל את קשרי הנשמתי לארץ קודשנו לא כיום ולא מחר. לאחר הבהרה זו, החיונית למניעת אי הבנות, אתחיל בהצהרה שנייה: הנני נמנה על הרבנים הראשונים בארץ זו שדחף ללא הפסק צעירים בעלי יראת שמיים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה לצד המשך לימודי תורה מעמיקים. אבל אם מסגרות אקדמאיות בתחומי המדעים המדוייקים
מאמר זה נמסר למתלווים לראש הממשלה 36 שעות לפני נאומו, על מנת לחזק את ראש הממשלה ועל מנת שישתמש בו בנאומו, וזה מה שעשה. לפני אלפיים וחמש מאות שנה, בהיותנו גולים במלכות פרס, כיום איראן, ריחפה עלינו סכנת השמדה המונית, הראשונה מסוגה איתה נדרשנו להתמודד. המן הרשע מזרע עמלך, צאצא מבני דודינו עשו הרשע, היה סולד מעצם קיומו של עם זה ש'דתיהם שונות מכל העמים ואת דתי המלך אינם עושים', ובשוחד דמגוגי וכלכלי הצליח לשכנע את ראש המעצמה הגדולה דאז, אחשוראש, ביתרון השמדה זו, והכל הודות לתמיכת אוה"ע דאז.