סעיף
א :
כל שמונת ימי חנוכה גומרין את ההלל.
הגה:
וכל שמונת ימי חנוכה אין אומרים תחנון וצו"ץ ולמנצח וצדוק הדין גם בערב חנוכה במנחה ועיין לעיל סימן קל"א (מהרי"ל ומנהגים) .עץ אר"ז
א. אבל אומר הלל בחנוכה, כיון שזה הלל שהוא חובה ואינו ממנהג.
ב. אין נכון להתפלל בבית האבל בחנוכה כלל. והספרדים נהגו שבכל יום שיש הוצאת ספר תורה, שהאבלים באים לבית הכנסת ומתפללים עם הציבור כמבואר בבית יוסף. והמנהג הספרדי הקדום הוא להתפלל בבית הכנסת תמיד, וקהילות ספרדיות רבות נהגו כך עד עצם היום הזה, וכך הנכון.
ולמנהג האשכנזי שהאבל עובר כש"ץ (דבר שאין לו כל מקום אצל הספרדים, וחודש רק בדור האחרון יש מאין) מכל מקום בכל יום של שמחה, לא יעלה האבל כלל להיות שליח ציבור, אף אם הוא ראוי להיות ש"ץ. שאם אינו ראוי להיות ש"ץ, אין להעלותו להיות ש"ץ רק בשל אבלותו, כמבואר בדברי הרמ"א. וכפי שנאריך בע"ה בהלכות אבלות ביורה דעה סימן שעו.