שולחן ערוך

  • אורח חיים - סימן תרצב
    דיני ברכות המגילה
סעיף א :
הקורא את המגילה מברך לפניה שלשה ברכות על מקרא מגילה ושעשה נסים ושהחיינו וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו:
הגה:
וי"א דאף ביום מברך שהחיינו (טור בשם ר"ת והרא"ש והמגיד) [וכן נוהגין בכל מדינות אלו ואחד יכול לברך והשני קורא] (הגהות אשירי פ"ב) .
ולאחריה נוהגים לברך הרב את ריבנו וכו' אם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה יצא:
הגה:
ונהגו לומר בלילה אשר הניא אבל לא ביום (כל בו וב"י בשם א"ח) ואין לברך אחריה אלא בצבור:
עץ אר"ז

א. יש מהאשכנזים שנוהגים לעמוד בזמן הברכות. ויש להזדרז לשבת מיד לאחר הברכות, כדי שיוכל הבעל קורא להתחיל לקרוא.

ב. בקריאת המגילה ביום, לא מברכים "שהחיינו". והאשכנזים נוהגים לברך שהחיינו גם ביום כדעת הרמ"א, כיון שקריאת היום חשובה יותר, שכל מצוות פורים הן דווקא ביום.

ג. מי שקרא בלי לברך – יצא ידי חובה.

ד. לאחר קריאת המגילה, גולל הקורא את המגילה, ומברך את ברכת "הרב את ריבנו". ויש אומרים שאין מברכים ברכה זו אלא בציבור, וכן דעת הרמ"א, אך רבים מאחרוני האשכנזים חלקו עליו, ולמעשה מותר לברך אותה גם ביחיד.