בבית יוסף הביא מכמה חכמים קדמונים שהנוסח הוא 'על ידי חופה וקידושין' ורק בסוף דבריו העיר שבעל העיטור כתב שיש לומר 'חופה בקידשין' (באות 'ב'), ועל פי זה יש מהאחרונים הספרדים שכתבו שכך מנהגם לומר ב-'ב'. אבל אין זו עדות כשרה, כי כל הרבנים בדורות האחרונים היו רגילים לומר ב'ו'.
אבל להלכה אין צל של ספק שחייבים לומר ב'ב' כי זהו הנכון, לא רק מהטעם שאמר בעל העיטור אלא מעוד סיבות, ולא מדובר בפסק של בעל העיטור, אלא זהו פסק של חכמים שקדמו בהרבה לבעל העיטור, וכך משמעות הדברים מחייב כיון שהחופה היא בעקבות הקידושין ובהמשכם.
ישנן קהילות (תוניסאים, תימנים) שנהגו שהחתן מברך בעצמו ברכת האירוסין, אבל זהו מנהג לא נכון ולא ראוי כלל, אלא אם כן אין מי שהוא יותר ראוי ממנו לברך, כי יש בדבר משום יוהרא כפי שפסקו במפורש רבותינו הגאונים. ואכן גדולי חכמי תימן שבארץ (ביניהם הרב רצון ערוסי שליט"א) אישרו לי שהחתן היה מברך אותה רק אם היה בעל תורה באמת.