סעיף
א :
האב מקדש את בתו שלא לדעתה, כל זמן שהיא קטנה. וכן כשהיא נערה, רשותה בידו וקדושיה לאביה. וכן הוא זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובכתובתה. אם נתאלמנה, או נתגרשה מן הארוסין, הוא זכאי בכל עד שתבגר. לפיכך, מקבל האב קדושי בתו מיום שתולד עד שתבגר; ואפילו היתה חרשת או שוטה וקדשה האב, הרי היא אשת איש גמורה. ואם היתה בת שלש שנים ויום אחד, מתקדשת בביאה מדעת אביה. פחות מכאן, אם מסרה אביה לקדושי ביאה, אינה מקודשת.
הגה:
יש אומרים דאין קדושין תופסין בנפל, ואם קבל אביו בו קדושין והמקדש קדש אחר כך אחותו, צריכה גט (אור זרוע) :