סעיף
א :
אין האשה מתקדשת אלא לרצונה. והמקדש אשה בעל כרחה, אינה מקדשת. אבל האיש שאנסוהו עד שקדש בעל כרחו, הרי זו מקדשת, ויש אומרים שאינה מקדשת, הלכך הוה לה ספק.
הגה:
אמרה תחלה: קדשני, וזרק קדושין לתוך חיקה ואמר לה: הרי את מקדשת לי, ונערה בגדיה תוך כדי דבור להשליך ממנה הקדושין, ואומרת שלא כונה מתחלה רק לשחק בעלמא, אפלו הכי הוי מקדשת (תשובת מוהר"ם סוף ספר נשים). ואין הולכים בענין קדושין אחר אמדנות והוכחות המוכיחות שלא כונה לשם קדושין (שם). לקח יד האשה בחזקה שלא ברצונה וקדשה, והיא לא זרקה הקדושין, הוי מקדשת. אף על פי שמתחלה באנס היה, ונתן לה סתם ולא אמר לה כלום, הואיל ובתחלה דבר עמה מקדושין (הגהות מרדכי סוף גטין). היה חיב לה מעות ואמרה לו: תן לי מעותי, וכאשר התחיל לתן אמר לה: הרי את מקדשת לי, וזרקה היא המעות מידה, אינן קדושין (טור בשם תשובת הרא"ש) :