סעיף
א :
קטן שקדש או נשא, אינו כלום, דלא תקנו רבנן נשואין לקטן. ואסור להשיאו אשה בעודו קטן.
הגה:
מיהו, אם כבר נשאה, אין צריך לגרשה, ומתרת לעמד עד שיגדיל (מרדכי ריש הבא על יבמתו, וכן משמע באשרי פרק האיש מקדש) . ואפלו שלח סבלונות משהגדיל, אינו כלום, דלא חישינן שמא שלח לשם קדושין. אבל אם יש עדים שנתיחד עמה משהגדיל, צריכה גט, משום דמסתמא בעל לשם קדושין. ואם קימה משהגדיל, כתבתה קימת ואין צריך לכתב לה כתבה אחרת. ודוקא מנה ומאתים, אבל תוספת אין לה.
הגה:
לא כתב לה כתבה כשהוא קטן, כשיגדיל אינו כותב לה רק מנה, דהא ההיא שעתא לאו בתולה היא (הגהות אלפסי ריש מי שהיה נשוי) :