סעיף
א :
כיון שהכניס האיש ארוסתו לחפה, אף על גב שלא נבעלה, הרי היא כאשתו לכל דבר, וגובה עקר כתבתה ותוספת, אם תתאלמן או תתגרש. במה דברים אמורים, כשראויה לביאה. אבל אם היתה נדה, ואחר כך כנסה לחפה ונתיחד עמה, אינה כאשתו, אלא לכל הדברים היא עדין כארוסה, מאחר שהיתה נדה. ויש אומרים דדוקא לענין שלא תגבה התוספת היא עדין כארוסה, אבל לכל שאר דברים הרי היא כנשואה.
הגה:
ועין לעיל ריש סימן נ"ה מהו נקרא חפה. וצריכין לכתב הכתבה קדם החפה, כדי שתהא חפה הראויה לביאה (הרמב"ם פרק י' דאישות). ולמאן דאמר דחפת נדה הוי חפה אף על פי שאינה ראויה לביאה, הוא הדין אם לא כתב כתבה; ומכל מקום נוהגים לכתחלה לכתבה קדם לכן. אשה חולנית חולת מות, אף על פי שכונסה עם המטה תחת החפה כדי שיירשנה בעלה, אינו חפה כלל, מאחר שאינה ראויה כלל לביאה, ואין בעלה יורשה (תשובת הרא"ש כלל נ"ד). כנסה לחפה ולא ברך ברכת חתנים, הוי חפה גמורה, דאין הברכות מעכבות; ומברך אחר כמה ימים (טור סימן ס"ב), ולכתחלה יברך אותה קדם שיתיחד עמה (כך משמע בתשובת הרא"ש). ועין לעיל סימן נ"ה. ונהגו עכשו לברך תחת החפה, קדם שנתיחד עמו. ונהגו שהחתן והכלה מתענין ביום חפתן, (ועין בארח חיים סימן תקע"ג) אם קדש בטעות, והיו לו נשואין עמה, ואחר כך נודע שהקדושין היו בטעות, אף על פי שחוזר ומקדשה אין צריך לברך שנית שבע ברכות, וסגי לה בברכות הראשונות. יש אומרים לעשות החפה תחת השמים, לסימן טוב שיהא זרעם ככוכבי השמים :