שולחן ערוך

  • אורח חיים - סימן קפב
    הלכות ברכת המזון דין כוס ברכת המזון, ושלא יהא פגום
סעיף א :
יש שאומרים שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד וצריך לחזור עליו ולא יאכל אם אין לו כוס לברך עליו אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו אפילו אם צריך לעבור זמן אכילה אחת ולפי זה אם שנים אוכלים יחד צריך לקחת כל אחד כוס לברכת המזון ויש אומרים שאינה טעונה כוס אלא בשלשה ויש אומרים שאינה טעונה כוס כלל אפילו בשלשה.
הגה:
ומכל מקום מצוה מן המובחר לברך על הכוס (ר"ן פרק ערבי פסחים) :
עץ אר"ז

בתלמוד ישנן שתי סוגיות סותרות זו את זו, ולכן נחלקו הפוסקים. רוב הקדמונים פסקו שאין ברכת המזון טעונה כוס כלל, בשום מצב, ורק כאשר יש מצוה אחרת, כגון ארבע כוסות או שבע ברכות - יש לברך ברכת המזון על היין. ויש מחכמי ישראל (כרמב"ם) שאמרו שיש מצוה לברך על הכוס, כאשר הסעודה נקבעת על היין, כפי שהיו נוהגים בימי חז"ל. ולכן מי שעיקר שתייתו בסעודה היא יין - ראוי שיברך על היין לדעה זו. וכן כאשר יש זימון, אם רובם של האוכלים קבעו סעודתם על היין. 

ולמעשה לא נהגו לברך על הכוס. ורק כשיש יין בלאו הכי על השולחן, למצוה מן המובחר נהגו האשכנזים לברך על היין כשיש זימון. אך הספרדים לא נהגו כלל לברך על היין, וכדעת הגאונים.