שולחן ערוך

  • אורח חיים - סימן שכ
    דיני סחיטה בשבת
סעיף א :
זיתים וענבים אסור לסחטן (עיין לעיל סימן רנ"ב סעיף ה') ואם יצאו מעצמן אסורים אפילו לא היו עומדים אלא לאכילה ותותים ורמונים אסור לסחטן ואם יצאו מעצמן אם עומדים לאכילה מותר ואם עומדים למשקים אסור ושאר כל הפירות מותר לסחטן:
הגה:
ובמקום שנהגו לסחוט איזה פירות לשתות מימיו מחמת צמא או תענוג דינו כתותים ורמונים אבל אם נהגו לסחטו לרפואה לבדו אין לחוש (בית יוסף) וכל זה דוקא לסחוט אסור אבל מותר למצוץ בפיו מן הענבים המשקה שבהן וכל שכן בשאר דברים (בית יוסף בשם שבולי לקט) ויש אוסרין למצוץ בפה מענבים וכיוצא בהם (הגהות מיימוני פרק כ"א) :
עץ אר"ז

א. סחיטת זיתים וענבים בשבת היא אסורה מן התורה, בכלל מלאכת 'מפרק' שהיא תולדת מלאכת דש. ולכן אסרו חכמים אפילו את הנוזלים היוצאים מהם מעצמם בשבת.

ב. כל פרי שמקובל לסחוט אותו לשם המיץ שלו, אסרו חכמים לסחוט אותו, ואיסור זה הוא לפי המקובל באותו מקום. שאם יש פרי שרגילים לסחוט אותו רק בהודו, רק בהודו יהיה אסור לסחוט אותו בשבת, אבל במקום אחר יהיה מותר. אבל פירות שמקובל לסחוט אותם במקומות רבים, אסור לסחוט אותם ולכן אסור לסחוט תפוזים וקלמנטינות ותותים ורימונים וכיוצא בזה.

ג. פרי שסוחטים אותו לשם הפקת תרופות בלבד, אינו נחשב כפרי שמקובל לסחוט אותו, כדברי הרמ"א. 

ד. אבל מותר לסחוט פומלה, כיון שלא מצוי לסחוט אותה לשם מיץ.  אולם גם במקרה זה אסור להשתמש במסחטת מיצים, אפילו ידנית, לשם כך. 

ה. אין כל איסור למצוץ ענבים בפה, ואין בזה כל חשש מצד סוחט. שאין זו סחיטה, אלא אכילה בלבד.