סעיף
א :
יטול ידיו ויברך על נטילת ידים ויקח המצות כסדר שהניחם הפרוסה בין שתי השלימות ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה ואחר כך יבצע מהשלימה העליונה ומהפרוסה משתיהן ביחד ויטבלם במלח.
הגה:
ואין המנהג לטבל במלח בלילה ראשונה דפת נקי אין צריך מלח . ויאכלם בהסיבה ביחד כזית מכל אחד ואם אינו יכול לאכול כשני זיתים ביחד יאכל של המוציא תחלה ואחר כך של אכילת מצה ואחר כך יקח כזית מרור וישקענו כולו בחרוסת ולא ישהנו בתוכו שלא יתבטל טעם מרירתו ומטעם זה צריך לנער החרוסת מעליו ויברך על אכילת מרור ויאכלנו בלא הסיבה ואחר כך נוטל מצה שלישית ובוצע ממנה וכורכה עם המרור וטובלה בחרוסת.
הגה:
ויש אומרים דאין לטובלו וכן הוא במנהגים וכן ראיתי נוהגין. ואומר זכר למקדש כהלל ואוכלן ביחד בהסיבה ומשבירך על אכילת מצה לא יסיח בדבר שאינו מענין הסעודה עד שיאכל כריכה זו כדי שתעלה ברכת אכילת מצה וברכת אכילת מרור גם לכריכה זו:
עץ אר"ז
מבחינת ההלכה, אכילה של פחות מכזית אינה נחשבת אכילה המציאה אדן ידי חובתו במה שהוא חייב לאכול. במיוחד בערב פסח יש להקפיד לאכול תמיד כזית ממה שמצוה לאכול בערב זה. אלא דא עקא, נאמרו כל כך הרבה שיעורים שונים שיש לבלבל את הצבור. לכן אני בא להדגיש כאן שכל השיעורים בענייני אכילה הם בנפח ולא במשקל (כפי שהוכחתי כבר לפני עשרות בשנים במאמר המופיע ב'עץ ארז' ח"ג). ושיעור כזית= 8 סמ"ק.
יוצא מזה שכזית מצה = קצת יותר משליש מצת מכונה, ולכן נכון לאכול כשתי חמישיות של מצת מכונה (במצות עבודת יד השיעור יוצא בין חמישית מצה לשישית מצה, הכל תלוי בסוג המצה) כדי לצאת מכל ספק.
במרור (חסה וכדומה) שיעור זה שווה בין משקל לנפח משום שרוב עלים אלה הם מים. ולכן עלה קצת גדול די בו.