א. מנהג זה מופיע כבר בתלמוד. ואף שבתלמוד לא נאמר שיש לבקש בקשות בזמן אכילת המאכלים, גדולי הגאונים נהגו לבקש את הבקשות בזמן אכילת המאכלים. בקשות אלה אינן מצד דמיון המילים שבין הבקשה לבין שמו של המאכל, כגון סלקא - יסתלקו שונאינו. אלא מצד תכונות המאכל שמבטאות את תוכן הבקשה (כפי שפירטנו בהרחבה בחוברת 'תחל שנה וברכותיה', חיפה תשס"ט).
1. קרא הוא דלעת הבקבוק (דלעת ירוקה הדומה למין קישוא גדול, ונקראת בערבית 'קרעא' וכך היא מופיעה בשווקים).
2. רוביא ע"פ חז"ל הוא שעועית העין השחורה (הנקראת בערבית 'לוביא', וכך היא מופיעה בשווקים). אולם יש שאמרו שרוביא היא שומשום, וכך הוא מנהגנו.
3. כרתי הוא כרישה.
4. סילקא הוא מה שנקרא בימינו סלק עלים (ומכונה לעיתים בשווקים 'מנגולד').
כבר מזמן הגאונים, נהגו להוסיף מאכלים נוספים על חמשת המאכלים שמופיעים בתלמוד, ואין בכך כל בעיה, כל עוד המוסיפים הם תלמידי חכמים, על מנת שהבקשה המצטרפת למאכל תהיה מתאימה. ולכן נהגו להוסיף תפוח בדבש, רמונים, דגים וראש כבש (ויש שנהגו להוסיף מאכלים נוספים).
וכן נהגו האשכנזים לטבול את פרוסת המוציא בדבש (יש מהאשכנזים שנהגו כך גם בערב יום הכיפורים, ובהושענא רבה, ויש שנהגו בכל השבתות וימים טובים עד סוף שמיני עצרת), והספרדים נהגו לטבול את פרוסת המוציא בסוכר לאחר שטבלו אותו במלח.
ב. המנהג הנכון הוא לקיים את הסדר לאחר ברכת המוציא. והנוהגים לקיימו לפני ברכת המוציא, כדי להרבות בברכות, יש להם על מה שיסמוכו. ומכל מקום יש לברך על פירות העץ לאחר אמירת הבקשה, שאינם נפטרים בברכת המוציא.
ג. נחלקו הפוסקים האם יש להקדים פרי משבעת המינים לפרי שאינו משבעת המינים, וכן האם יש להקדים פרי שברכתו בורא פרי העץ, לפרי שברכתו בורא פרי האדמה; או שיש לברך על המין החביב תחילה. הספרדים נהגו לברך על המין החביב תחילה, שאין לפירות ולברכות סדר מחייב (תפוח בדבש, כרתי, סלקא, תמר, קרא, רוביא, רימון, דגים, ראש כבש), ובמיוחד שבתלמוד (כריתות ו. הוריות יב.) נאמר הסדר הבא: "קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי". והאשכנזים נהגו להקדים פרי משבעת המינים לפרי שאינו משבעת המינים, ופרי העץ לפרי האדמה (תמר, רימון, תפוח בדבש, פירות האדמה, ראש). ומי שאין לו מנהג ידוע, יעשה כמנהג האשכנזים בזה.
ד. באמירת הבקשות, יבקש בעל הבית בקול, ויענו האחרים אמן. ויכול כל אחד לבקש בעצמו. וגם באמירת הברכות, אחד מברך לכולם (כפי שכתב השו"ע בסימן ריג ס"א).
ה. יש אומרים שאין לאכול דגים בראש השנה, כיון שבספר עזרא נכתב 'דאג', והוא לשון דאגה. אבל הרוב לא נהגו לחשוש לכך, אלא אדרבה נהגו לאכול דגים.
ו. יש נוהגים שלא לאכול מאכלים חמוצים או מרים (ויש נמנעים גם ממאכלים חריפים) בראש השנה. ואין זה מחייב אלא את מי שנהג כך. ומכל מקום כל מאכל שבתוכו יש תבלין שהוא חמוץ או מר כשהוא בפני עצמו, מותר. ונהגו הגאונים שלא להשתמש בחומץ כלל בראש השנה.