סעיף
יד :
אלמנה, בין שהיא עניה בין שהיא עשירה, אין ממשכנין אותה שלא בשעת הלואה, ואפילו שליח בית דין. ואם עבר וחבל בגד אלמנה, מחזירין ממנו בעל כרחו, ואם תודה – תשלם, ואם תכפור – תשבע.
הגה:
אבד המשכון או נשרף קודם שיחזיר, לוקה. במה דברים אמורים שאסור למשכנו הוא בעצמו, ושאסור ליכנס לביתו למשכנו אפילו שליח בית דין? ללוה; אבל לערב מותר למשכן בזרוע שלא על פי בית דין, וליכנס לביתו ליטול המשכון (ויש אומרים, מכל מקום לעניין שלא למשכן כלי אוכל נפש, אין חילוק בין ערב ללוה) (טור בשם הרמ"ה) ; אלא אם כן הוא ערב קבלן, שאז דינו כלוה.וכן מי שיש לו שכר אצל חבירו, בין שכר עצמו, בין שכר בהמתו או כליו או שכר ביתו, מותר למשכנו שלא על פי בית דין וליכנס לביתו למשכנו; ואם זקף עליו השכר בהלוואה, אסור.