סעיף
ו :
אדם שהוא בטל ואין לו שום משא ומתן בעיר,
אם בני העיר פייסו בשבילו כגון כשבא גובה המס לגבות חק הקצוב והוא מטילו על בני העיר לפי אומד דעתו עד כדי קצבתו ואמרו לו בני העיר אדם זה בטל הוא ואינו ראוי לפרוע מס ומחמת זה פטרו וגובה מהם חלקו שנתמעט -- צריך לשלם להם חלקו שהטיל עליהם. אבל אם מעצמו פטרו -- אע"פ שהטיל חלקו על שאר בני העיר -- פטור.
מי שמחל לו השר חלקו במסים -- אם בא ע"י בקשתו -- צריך ליתן להקהל חלקו, ואם פטרו מעצמו -- הרי הוא שלו לבד (אשר"י פרק הגוזל בתרא ות"ה סי' שמ"א). וי"א שקודם שנתפשרו עם השר אין כח ביד השר לפטור א' מהן או להקל על אחד ולהכביד על אחרים או להפרידן זה מזה, אבל אם כבר נתפשרו עם השר ומחל אח"כ לאחד חלקו אפי' ע"י בקשתו -- הוא שלו וא"צ ליתן להקהל (הרשב"א סי' תתמ"א ומהרי"ו סי' ל"ח ומרדכי פ' הגוזל בתרא שתי הדעות).
ומי שפטרו המלך או השר ממסים וארנוניות -- מ"מ משאר צרכי העיר לא פטרו וחייב ליתן לכל צרכי העיר (תשו' רשב"א סי' תרמ"ד).
יחיד שנותן חק למלך אפ"ה צריך ליתן עם הקהל (ריב"ש סי' קל"ב).
הקהל שותפין זה עם זה במסים הקצובים אבל בעלילות -- אין שותפין, ואם המושל מעליל על קצתן -- אין האחרים חייבים ליתן. אפי' העליל תחילה על כולן וברחו קצתן או נפטרו בחכמתן -- פטורים (תשו' מיימוני דקנין סי' א' ותשובת רשב"א אלף צ"ט). וע' לעיל סי' קכ"ח. ואם בא עלילה על עיר אחת כל הקהילות אשר יש לחוש שגם עליהם יעבור חייבין ליתן לזה (מהרי"ק שורש ד').
ובמס שאינו קצוב יכול המלך או המושל להפריד או לחבר הנותנין כפי מה שירצה (ת"ה סי' שמ"א) ואין רשות לאיזה יחיד או קהל לגרום עם המלך לחבר לאיזה קהל או להפרידן אם הדבר מזיק לאחרים. ואם עשו יש להם דין מסור. אך רשאין לומר אנחנו מועטים או כדומה לזה והמלך יעשה מה שירצה (שם ושם).
ובני המדינה שהיו שותפין בנתינת מסים ואח"כ נתן המלך קצת המדינה לבנו, אם המס בא ליד בן המלך נתפרדו זה מזה ואם המס בא עדיין ליד המלך השותפות קיים כמו בראשונה (מרדכי פרק הנ"ל).
מי שתפסו השר והוצרך לתת לו ממון הרבה וע"י כך פטרו ממסים -- פטור לתת עם הקהל. אבל אם עובד לשר וע"י כך פטרו -- חייב וכמו שנתבאר (מהר"מ מריזבורק).
יש אומרים שאם הוצרכו להוציא הוצאות שיעזור להם השר עם שטרי חובותיהן אותן שאינם נושאין ונותנין בשטרות אין חייבין ליתן לזה (הרא"ש כלל ו' סי' ט'). וע' לעיל סוף סעיף ג' סימן זה.
קהל שפטרו א' ממסים פטור וכל דברי הקהל אינן צריכין קנין. מיהו יכולין למימר שלא פטרוהו רק לשנה (הרא"ש כלל ו'). וע' לקמן סוף סימן רנ"א מדיני תקנות קהל.
ובני העיר נמצא בתקנות קדומות שלא להוציא טלית או ספר מבית הכנסת בלי רשות בעלים.
ומי שאינו נושא בעול עם הציבור יכול להכריח אחרים אבל לא יהיה גבאי (כל בו סי' קי"ו) :
הגה:
הא דאדם בטל חייב במס היינו כשדר בעיר, אבל מי שבא דרך מקרה בעיר אינו חייב כלום מאחר שאינו מרויח בה (ת"ה הנ"ל). וכל זה שפטרוהו קודם שקבעו המס אבל אם קבעו המס על בני העיר ואח"כ פטרו אדם בטל -- חייב ליתן חלקו (ב"י בשם נ"י שם). מי שמחל לו השר חלקו במסים -- אם בא ע"י בקשתו -- צריך ליתן להקהל חלקו, ואם פטרו מעצמו -- הרי הוא שלו לבד (אשר"י פרק הגוזל בתרא ות"ה סי' שמ"א). וי"א שקודם שנתפשרו עם השר אין כח ביד השר לפטור א' מהן או להקל על אחד ולהכביד על אחרים או להפרידן זה מזה, אבל אם כבר נתפשרו עם השר ומחל אח"כ לאחד חלקו אפי' ע"י בקשתו -- הוא שלו וא"צ ליתן להקהל (הרשב"א סי' תתמ"א ומהרי"ו סי' ל"ח ומרדכי פ' הגוזל בתרא שתי הדעות).
ומי שפטרו המלך או השר ממסים וארנוניות -- מ"מ משאר צרכי העיר לא פטרו וחייב ליתן לכל צרכי העיר (תשו' רשב"א סי' תרמ"ד).
יחיד שנותן חק למלך אפ"ה צריך ליתן עם הקהל (ריב"ש סי' קל"ב).
הקהל שותפין זה עם זה במסים הקצובים אבל בעלילות -- אין שותפין, ואם המושל מעליל על קצתן -- אין האחרים חייבים ליתן. אפי' העליל תחילה על כולן וברחו קצתן או נפטרו בחכמתן -- פטורים (תשו' מיימוני דקנין סי' א' ותשובת רשב"א אלף צ"ט). וע' לעיל סי' קכ"ח. ואם בא עלילה על עיר אחת כל הקהילות אשר יש לחוש שגם עליהם יעבור חייבין ליתן לזה (מהרי"ק שורש ד').
ובמס שאינו קצוב יכול המלך או המושל להפריד או לחבר הנותנין כפי מה שירצה (ת"ה סי' שמ"א) ואין רשות לאיזה יחיד או קהל לגרום עם המלך לחבר לאיזה קהל או להפרידן אם הדבר מזיק לאחרים. ואם עשו יש להם דין מסור. אך רשאין לומר אנחנו מועטים או כדומה לזה והמלך יעשה מה שירצה (שם ושם).
ובני המדינה שהיו שותפין בנתינת מסים ואח"כ נתן המלך קצת המדינה לבנו, אם המס בא ליד בן המלך נתפרדו זה מזה ואם המס בא עדיין ליד המלך השותפות קיים כמו בראשונה (מרדכי פרק הנ"ל).
מי שתפסו השר והוצרך לתת לו ממון הרבה וע"י כך פטרו ממסים -- פטור לתת עם הקהל. אבל אם עובד לשר וע"י כך פטרו -- חייב וכמו שנתבאר (מהר"מ מריזבורק).
יש אומרים שאם הוצרכו להוציא הוצאות שיעזור להם השר עם שטרי חובותיהן אותן שאינם נושאין ונותנין בשטרות אין חייבין ליתן לזה (הרא"ש כלל ו' סי' ט'). וע' לעיל סוף סעיף ג' סימן זה.
קהל שפטרו א' ממסים פטור וכל דברי הקהל אינן צריכין קנין. מיהו יכולין למימר שלא פטרוהו רק לשנה (הרא"ש כלל ו'). וע' לקמן סוף סימן רנ"א מדיני תקנות קהל.
ובני העיר נמצא בתקנות קדומות שלא להוציא טלית או ספר מבית הכנסת בלי רשות בעלים.
ומי שאינו נושא בעול עם הציבור יכול להכריח אחרים אבל לא יהיה גבאי (כל בו סי' קי"ו) :