שולחן ערוך

סעיף סב :
השכיר ביתו לאחד ואח"כ מכרה לו אין בן המצר יכול להוציא מידו:
הגה:
היה בית וחנות זה על זה ושכרן לשנים ואח"כ בא למכרם כל אחד מצרן לשלו ולמה שהוא דר בו (ב"י בשם מעשה שבא לידו) :