סעיף
ד :
הכותב כל נכסיו מתנה לאחד מבניו,בין שהיה בריא בין שהיה שכיב מרע (וי"א דדוקא שכתב לו בלשון מתנה, אבל ש"מ שכתב לו לשון ירושה, קנה) (טור) , אפילו היה בן קטן המוטל בעריסה, לא עשאו אלא אפוטרופוס והרי הוא בכל הנכסים כאחד מאחיו. ואפילו האריך בלשון כדרך שופרא דשטרי ילך, יזכי, יחזיק אומדן דעת הוא שלא נתכוון אלא להיות אחיו נשמעים לו. ואם שייר כל שהוא, בין קרקעבין מטלטלין, זכה הבן במתנה.ואם פירש בשטר שמקנה לו הקנאה גמורה ולא בתורת אפוטרופוס,או שפירש בשטר שיהא רשאי למכור ולתת לאחרים, או שכתב לו מטלטלי אגב מקרקעי, או שהקנה לו בקנין, וכן כל שכתוב בשטר המתנה לשון שאפשר להוכיח ממנו דלמתנה גמורה נתכוון, קנה.
הגה:
ואם כתב לאחד שיהא מושל ושולט בכל אשר לו, אינו לשון מתנה אלא לשון אפוטרופוס (הרא"ש כלל פ"ד סי' ב' וריב"ש סי' ת"ע) .