סעיף
כג :
כל הדברים שהזרעים הנזרעים בהם מצמיחים הם בכלל עפר ומכסין בהם. ואם אינם מצמיחים -- אם נקראו "עפר" -- מכסין בהם.
הגה:
לפיכך מכסין בזבל, ובחול הדק מאד עד שאין היוצר צריך לכתשו כלל, ובסיד, ובחרסית, ולבינה, ומגופה של חרס שכתשן, ובשחיקת אבנים ובשחיקת חרסים ובנעורת של פשתן דקה, ובנסורת חרשים, ובאוכלים או בגדים שרופים עד שנעשו עפר, ובשיחור ובכחול ובנקרת הפסולים.אבל אין מכסין בזבל גס, ולא בחול שהיוצר צריך לכתשו, ולא בקמח וסובין ומורסן, ולא בשחיקת מתכת אם אינם שרופין חוץ מבזהב שחוק שנקרא עפר דכתיב (איוב כח, ו) "ועפרות זהב לו".
ואפר נקרא עפר דכתיב (במדבר יט, יז) "ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת" (רמב"ם סוף ה"ש מפכ"ה דף פ"ח ע"ב).