שולחן ערוך

סעיף ד :
היה מפציר בחבירו שיאכל אצלו ומיאן ואמר קונם לביתך שאיני נכנס וטיפת צונן שאיני טועם מותר ליכנס לביתו ולשתות לו צונן שלא נתכוון אלא שלא יאכל וישתה עמו בסעודה זו וכן כל כיוצא בזה.
הגה:
(מי שנדר צדקה או שאר נזיר מחמת חולה ומת עיין לקמן סימן ר"כ) :