שולחן ערוך

וכל הקריעות אין תופרין אותם אלא בגידים שתופרין בהם היריעות זו לזו:
וי"א שנוהגין לתפרם במשי (ת"ה סי' נ"א והרא"ש כלל ג' וסה"ת) וכן נוהגין האידנא אבל העיקר לתפרם בגידין אם אפשר (ש"ס ופוסקים וריב"ש) וי"א דמותר לדבק עליו קלף מבחוץ כל זמן שמותר לתפרם ולדבק הקריעה ע"י כך (שם סי' ל"א) וכן אם נחסר דבר כותבין על הקלף הדבוק (מהרי"ק שורש קכ"ב) וכן נהגו (ועיין לקמן סימן ר"ץ)
ובכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות אחת או תשתנה צורתה או תחלק:
ואם נחלק שום אות על ידי הקריעה פסולה ולא מהני מה שמדבקו מאחוריו (שם). וכן יזהר שלא יתחב המחט תוך הכתב אלא חוץ לכתב: