א. כיון שהמזוזה היא חובת הדר, פסק בשו"ע שהשוכר צריך לדאוג למזוזה מכספו. אלא שכיון שכיון שהוצאת המזוזה יש בה סכנה, יש בעלי בתים המנצלים זאת. ולכן יש לדעת שכאשר כבר גר בעל הבית בדירה זו בעבר, הרי הבית התחייב כבר במזוזה על ידו, ולכן אינו יכול להטיל זאת על השוכר. אולם גם כאשר זו דירה חדשה שלא גרו בה מעולם, כתב הבית יוסף שטוב לשלם לשוכר על המזוזות שלו. והרמ"א כתב שצריך לשלם לו, אם הוא מקפיד. אך כבר כתבו גדולי האחרונים, ע"פ הראשונים שיש לפסוק הלכה שחייב המשכיר לשלם לשוכר על מזוזותיו.
ב. נאמר בתלמוד "תנו רבנן: המשכיר בית לחבירו – על השוכר לעשות לו מזוזה, וכשהוא יוצא – לא יטלנה בידו ויוצא. ... ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא, וקבר אשתו ושני בניו". אלא שכתבו הגאונים שכל זו כאשר מוריד את המזוזה, ואין לו היכן לשים אותה. אך כאשר מוריד מזוזה לשם שימוש מיידי בבית אחר - מותר. ולכן אם לוקח את המזוזות כדי לתקנן מיד בבית אחר, יש להתיר ובפרט כשיש הפסד מרובה, ובפרט כאשר שכר בית מאדם שאינו מקפיד על מזוזה או על מזוזה בכל דלת, וגם אינו מוכן לשלם על המזוזות.
סעיף
ב :
השוכר בית מחבירו -- השוכר חייב לקבוע בה מזוזה ולתקן מקום קביעותה. (ואפילו שכר הבית בחזקת שיש לו מזוזה -- לא הוי מקח טעות) (ב"י בשם הרב רבינו מנוחה) . וכשיצא לא יטלנה בידו (ואם הקפיד על מעותיה השני צריך לשלם לו) (ב"י בשם הרב מנוח) .
ואם שכר הבית מעובד כוכבים או ששכרו לעובד כוכבים -- נוטלה ויוצא.
הגה:
ועובד כוכבים שבקש שיתנו לו מזוזה ורוצה לקבעה בפתחו אסור ליתנה לו (כך השיב מהרי"ל). ונראה לי דמכל מקום במקום דאיכא למיחש משום איבה ושירע משום זה לישראל שרי (כנ"ל) .עץ אר"ז