סעיף
ח :
אם רצה הכהן להחזיר לו הפדיון -- רשאי (לשון רמב"ם שם ד"ח). אבל לא יתן הוא לכהן על מנת שיחזיר לו.
הגה:
ואם עשה כן והחזיר לו (ודעת הכהן היתה מתחלה שלא לקבלה על מנת להחזיר) (כך משמע בב"י) -- אין בנו פדוי עד שיגמור בלבו ליתן לו מתנה גמורה. ואם רצה הכהן אח"כ להחזיר יחזיר.ולא יהא הכהן רגיל להחזיר לכל, שלא להפסיד לשאר כהנים, שמתוך כך לא יתנו הכל פדיוני בכוריהם אלא לו. אבל לעניים רשאי להחזיר בכל פעם וכל שכן שמזה הטעם לא יקבלם על מנת להחזיר. ומ"מ אם עבר וקבלם ופירש שנותן לו על מנת להחזיר -- הבן פדוי, דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה. (ודוקא שאמר "על מנת להחזיר" אבל אי אמר "הא לך ה' סלעים ותחזירם לי" -- לא הוי מתנה ואין בנו פדוי) (רשב"א סי' קצ"ח ותשנ"ט) :