שולחן ערוך

סעיף ו :
כל שהוא ספק בכור ירעה עד שיפול בו מום ויאכל לבעליו ואם תפשו הכהן אין מוציאים אותו מידו ואוכל אותו במומו. (ועיין לעיל סי' שט"ו דקי"ל דמוציאין אותו מיד כהן) :