סעיף
ד :
ישראל ששחט בהמת חבירו לעבודת כוכבים – לא אסרה, שודאי לא נתכוין אלא לצערו. ואם יש לו שותפות בה – יש אומרים שאוסר גם חלק חבירו. ויש אומרים דגם בזה אינו מכוין אלא לצער שותפו ולא לאסור.
הגה:
ואם התרו בו ועבר התראה – הרי זה אוסר כשאר מומרים (טור. ועיין לקמן סימן קמ"ה סעיף ח') .