שולחן ערוך

ונותנה בזמן הזה לכל כהן שירצה; בין חבר בין עם הארץ. ואפילו אינו מיוחס רק שמוחזק בכהן. והוא שורפה. ויכול להניחה ולשרפה [עד] שיכול ליהנות ממנה בשעת שריפה. אבל זר אסור ליהנות ממנה בשעת שריפתה אם לא שכהן נהנה עמו. אבל שאר הנאות שאינו מכלה אותה מותרת אפילו לזרים (טור). כהן שאוכל אצל ישראל -- נותן בנר שמן של תרומה. ואע"פ שעומד הכהן והולך לו -- אין צריך לכבותו, עד שיכבה מעצמו (מרדכי פ' אלמנה לכ"ג). וכל זה מיירי בתרומה שהוכשרה דאז נטמאת ומותר לשרפה. אבל אם לא הוכשרה, שלא נטמאה, אסור לשרפה. וטוב להכשיר אותה קודם מירוח כדי שתקבל טומאה ויהא מותר לשרפה (טור).
ואחר כך מפריש מן השאר אחד מעשרה והוא נקרא "מעשר ראשון" ונותנו ללוי (וי"א אף לכהן) (טור) . ועל זה נאמר בתורה (במדבר יח, כא) כי את מעשר בני ישראל וגו' ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל וגו'.
ואח"כ מפריש מהשאר אחד מעשרה והוא נקרא "מעשר שני" והוא לבעליו. ובסימן זה יתבארו משפטיו. ועליו נאמר (דברים יד, כב) "עשר תעשר". ועל הסדר הזה מפרישין בשנה ראשונה מהשבוע ובשנייה וברביעית ובחמישית.
אבל בשלישית ובששית מהשבוע, אחר שמפרישין מעשר ראשון, מפרישין מהשאר מעשר אחד ונותנו לעניים והוא נקרא "מעשר עני". ואין בשתי שנים אלו מעשר שני אלא מעשר עני. ועליו נאמר (דברים יד, כח) "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וגו' ובא הלוי וגו'".
שנת השמטה כולה הפקר ואין בה לא תרומה ולא מעשרות כלל. ובחוצה לארץ שאין בה שמטת קרקע מפרישין בשנת השמטה -- בארץ מצרים ובעמון ומואב מעשר ראשון ומעשר עני, ובארץ שנער מפרישין בה מעשר שני כמו ברוב השנים.
ושנת השמטה האמיתית היתה שנת השי"ג ←  5313
(וי"א אם עובד כוכבים מכר פירות בשביעית לישראל וגמר מלאכתו ביד ישראל חייבים בתרומה ומעשר ומפריש מעשר עני כדין עמון ומואב) (ב"י וכן כתב כפתור ופרח) .