סעיף
לד :
האומר לשלוחו "צא ותרום לי", והלך לתרום. ואינו יודע אם תרם. ובא ומצא כרי תרום -- אין חזקתו תרום; חוששין שמא אחר תרם בלא רשות.
הגה:
וי"א דבכה"ג חזקתו תרום דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו אפילו באיסור דאורייתא. אבל אם אינו יודע אם כרי תרום או לא אסור לאכול ממנו דהשליח אומר ודאי לא יגע בו עד שידע שהוא תרום (טור בשם הרא"ש והר"ש)