סעיף
לז :
השומע הזכרת השם מפי חבירו לשוא או שנשבע בפניו לשקר או שבירך ברכה שאינה צריכה חייב לנדותו ואם לא נידהו הוא עצמו חייב נידוי וצריך להתיר לו מיד כדי שלא יהא מכשול לאחרים.
- → לסעיף הקודם
-
יורה דעה - סימן שלדהלכות נידוי וחרם היאך היו נוהגין עם המנודה או המוחרם ועל מה מנדין ודין התרתו
- לסעיף הבא ←