סעיף
א :
השוחט לשם קדשים שמתנדבים ונודרים כמותם: אפילו היא בעלת מום – שחיטתו פסולה, שזה כשוחט קדשים בחוץ. שחט לשם קדשים שאינם באים בנדר ונדבה – שחיטתו כשרה (לשון הרמב"ם פ"ב מהלכות שחיטה הלכה י"ז). כיצד: השוחט לשם עולה, לשם תודה, לשם פסח – שחיטתו פסולה, משום דקרבן פסח הואיל ויכול להפרישו בכל שעה שירצה – דומה לנידר ונידב. שחט לשם חטאת, לשם אשם ודאי, לשם אשם תלוי, לשם בכור, לשם מעשר, לשם תמורה – שחיטתו כשרה. ואם נודע שעבר עבירה שחייב עליה חטאת או אשם, או אשם תלוי, ואומר "זו לחטאתי או לאשמי" – פסולה.
הגה:
ויש פוסלים באשם תלוי בכל ענין, משום דסבירא להו דבא בנדר ונדבה (טור, וכן משמע דעת הרא"ש סוף פרק השוחט, ורבינו ירוחם ע"ש, ורשב"א בתורת הבית). ויש להחמיר.