סעיף
ז :
מי שטבע במים שיש להם סוף או שיצא קול שהרגוהו לסטים או שגררתו חיה, מאימתי מונים? משנתיאשו לבקש.
מצאוהו אברים אברים ומכירין אותו בסימני גופו -- אין מונין לו עד שימצא ראשו ורובו או שנתיאשו מלבקש (ברייתא מביאה רמב"ן). ואם נמצא אחר שנתייאשו ממנו אין הקרובין צריכים לחזור ולהתאבל. אלא הבנים אם הם שם בשעה שנמצא מתאבלים אותו היום דלא גרע מליקוט עצמות אביו. אבל אם אינם שם ושמעו אחר שעבר היום אין צריכין להתאבל.
הגה:
אם שלחו מתיהם לעיר אחרת שדינם להתחיל האבלות משיחזירו פניהם, והתחילו למנות האבלות, ואחר כך נתפס המת ולא ניתן לקבורה זמן ארוך -- אין צריכין להפסיק אבלותן ואין צריכין לחזור ולהתאבל אחר כך, דמאחר שדינם להתחיל מיד אין צריכין להפסיק (מרדכי סוף מ"ק) .