סעיף
יא :
לא יקנח בחרס, משום כשפים. ולא בעשבים יבשים, שהמקנח בדבר שהאור שולט בו, שיניו התחתונות נושרות. ולא בצרור שקינח בו חבירו, מפני שמביא את האדם לידי תחתוניות.
הגה:
ועכשיו שבתי כסאות שלנו אינן בשדה, נהגו לקנח (בחרס, וכן נהגו לקנח) בדבר שהאור שולט בו, ואינו מזיק. ופוק חזי מאי עמא דבר (חידושי אגודה פרק המוציא) .