סעיף
א :
בכל דבר התלוש שוחטין. בין בסכין בין בצור בין בקרומית של "קנה–האגם" הנקרא אחשפדני"א (ושן וצפורן יחידי. טור) וכיוצא בהם מדברים החותכים. והוא שיהיה פיו חד ולא יהיה בו פגם.
הגה:
ואסור לשחוט בשאר קנים או זכוכית שקסמים נבדלין מהם. ויש לחוש לנקיבת הסימנים (ב"י בשם רש"י ד"ה ה' הדברים, חולין ט"ז ע"ב. וכן כתב הר"ן). סכין שצידו האחד מגל וצידו השני יפה – לא ישחוט בצד היפה לכתחילה, גזירה שמא ישחוט בצד האחר. ואם שחט -- הואיל ובצד היפה שחט -– שחיטתו כשרה.
הגה:
והוא הדין בסכין ארוך שיש בו פגימה, ונשאר בו שיעור שחיטה בלא פגימה – דאסור לשוחט בו אפילו במקום היפה אפילו אם כרך מטלית על הפגימה (טור). ואם שחט בו ואמר "ברי לי שלא נגעתי במקום הפגימה" – שחיטתו כשרה (מרדכי סוף פ"ק דחולין, ואשיר"י, תולדות אדם וחוה לרבינו ירוחם נתיב ט"ז, כל – בו, רוקח, ומהרי"ל) אפילו לא כרך מטלית על הפגימה. וביום טוב -- שאי אפשר להשחיז הסכין (טור, אשר"י, ורוב הפוסקים. עיין בית יוסף) וכן בחול בשעת הדחק –- מותר לשחוט לכתחילה אם כורך מטלית על הפגימה (טור וב"י שסמך על העיטור, ור"ן וספר התרומה וסמ"ג והגהות מיימוני. ועיין לקמן סימן י"ח סעיף י'). ולכתחילה יש ליזהר אפילו אין לסכין פגימה רק בין הקתא לסכין -- לא ישחוט בו (מצא בשחיטות ישנים. דרכי משה סימן י"ח סוף סעיף ב') .