שולחן ערוך

השוחט בדבר המחובר לקרקע או לגוף, כגון: ציפורן ושן המחוברין בבהמה -– שחיטתו פסולה. ובתלוש מן הקרקע, ולבסוף חברו בקרקע –- לא ישחוט, ואם שחט שחיטתו כשרה ואפילו אם בטלו. והוא שלא יהא נשרש בארץ אחר שבטלו.