שולחן ערוך

  • אורח חיים - סימן מז
    דיני ברכת התורה
סעיף ד :
המהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך. והוא הדין דיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדבריו (ר"ן פרק קמא דשבת ופרק כל הצלמים כתב דהוי כהרהור):