א. נחלקו חכמי ישראל לגבי יין מבושל, וכן לגבי 'קונדיטון' שהוא יין ששמים בו דבש ופלפל שחור (ולא למה שמכונה היום 'יין קונדיטון'), האם ברכתם "בורא פרי הגפן" או שברכתם "שהכל נהיה בדברו". כמעט כל קדמוני ישראל אמרו שיינות אלה אינם בכלל יין ולכן אי אפשר לקדש עליהם, ויש לברך עליהם "שהכל נהיה בדברו". וכך מוכח מדברי התלמוד.
אך רבים מחכמי הראשונים בתקופה מאוחרת יותר אמרו שיש לברך עליהם בורא פרי הגפן, והם כשרים לקידוש. ולכן כל אדם ישתדל לקחת לקידוש, ולפחות לארבע כוסות בליל הסדר, יין יבש/חצי יבש או תירוש 100% טבעי שאינו מבושל. אולם בשעת הצורך יש מספיק חכמים גדולים שניתן לסמוך עליהם, כדי לקדש על יין מתוק ועל יין מבושל, ולברך עליהם "בורא פרי הגפן".
על כל פנים יין מפוסטר, ותירוש מפוסטר, אינם נחשבים כמבושל לעניין זה, וברכתם "בורא פרי הגפן" לכל הדעות.
אמנם מטעמים מסחריים כתוב על כל מיני יינות שברכתם בורא פרי הגפן והם כשרים לקידוש אף לדעת מרן הבית יוסף. אך יש לדעת שמרן הבית יוסף הוא מהמקילים בעניין זה. ולכן אין לסמוך על תוויות שכאלה לפסיקת הלכה.
ב. לדעת הרמ"א, יין שהתערב בו שֵׁכָר (משקה אלכוהולי כלשהו), אם היין השתבח בכך, כל עוד רוב התערובת עשויה מיין - ברכתו "בורא פרי הגפן". אך ע"פ הקדמונים, כל תהליך שעבר היין וכל תוספת שהוספה ליין ששינו את טעמו של היין, הרי היין בטל מלהיות יין וברכתו "שהכל". ולכן יין שהתערב בו שֵׁכָר, ברכתו שהכל.