סעיף
א :
הכבד יש בו ריבוי דם. לפיכך לכתחילה אין לו תקנה לבשלו על ידי מליחה אלא קורעו שתי וערב ומניח חיתוכו למטה וצולהו (שיהא ראוי לאכילה) (או"ה הארוך כלל ט"ז) ואחר כך יכול לבשלו:
הגה:
ואם מנקבה הרבה פעמים בסכין הוי כקריעת שתי וערב (ארוך). וכן אם נטל משם המרה וחתיכת בשר מן הכבד דאפשר לדם לזוב משם (הגהת ש"ד). ומכל מקום אם לא עשה כן נוטל הסימפונות לאחר צליה ומבשלה (ארוך). וכל זה בכבד שלמה, אבל כשהיא חתוכה אין צריך כלום (ר' ירוחם בתא"ו). וכשבא לבשלה אחר הצליה ידיחנה תחילה אחר הצליה קודם הבישול (דקדוק ב"י ממרדכי פכ"ה ובארוך). מיהו, אם לא הדיחה ובשלה כך מותר (ראבי"ה ואו"ה שם) : ובדיעבד מותר אם נתבשל לבדו בקדירה (בלא צליה) , אבל הקדירה אסורה שפולטת ואינה בולעת. ויש מי שאוסר:
הגה:
וכן נוהגין לאסור הכל (הגהת סמ"ק ומהרא"י בהגהת ש"ד), אפילו נמלחה הכבד קודם בישולה (דעת רש"י ולאפוקי ר"ת) :