שולחן ערוך

אם הוא טרפות שאפשר שלא אירע לה אלא עתה (ס"א שאירע לה עתה ועיקר) כגון ניקב קרום של מוח וכיוצא בו -- מותרת, דאמרינן השתא הוא דנטרפה. אבל אם ידוע שקודם שחלבה נטרפה -- כגון יתרת אבר שנטרפת בו או הוגלד פי המכה שבידוע ששלשה ימים קודם השחיטה היה -- כל הגבינות שנעשו מחלבה אסורות.
    מיהו בהוגלד פי המכה אין לאסור רק הנעשה ממנה תוך ג' ימים. אבל מה שנעשה מחלבה קודם לזה שרי (סמ"ק והגהוח מיימוני ומהרא"י בהגהת ש"ד ואו"ה כלל מ"ט ואגור) אבל ביתרת או שאר טריפות הבא מן הבטן מה שנעשה ממנה מעולם אסור (או"ה שם)
ואם היתה בעדר עם בהמות אחרות ונתערב חלבה עם חלב האחרות -- הולכים בו אחר שיעור ששים.    ואם יש ס' בהמות בעדר ולא ידעינן בודאי שחלב מן הטריפה היא יותר מחלב אחת האחרות -- אמרינן מסתמא דאיכא ששים ומותר (סברת עצמו). ודוקא בשנתערב החלב. אבל אם נתערבו הגבינות אינן בטילות דהוי חתיכה הראויה להתכבד ואפילו באלף לא בטיל (תה"ד ובארוך כלל מ"ט ותשו' רשב"א סי' תקי"ז)
ואם נטרפה ע"י סירכא אין אוסרים הגבינות שנעשו מחלבה משום דהוי ספק ספיקא.     ויש אוסרין אפילו בסירכא מה שנחלב תוך שלשה ימים (רשב"א ור"ן). וכן יש לנהוג אם אין הפסד מרובה.