שולחן ערוך

ואם היה בגובה חללו יותר מעשרים אמה מצומצמות אינו ניתר בקורה אבל ניתר הוא בלחי. ואם רוצה להכשירו בקורה צריך שיעשה בה ציור וכיור (פירוש ציור אחד בכותל מן הסיד או על שמי קורה) שעל ידי כך מסתכלים בה.
ואם היה גבוה יותר מעשרים ובנה בנין תחת הקורה למעטו מעשרים -- די בבנין רחב טפח ברוחב הקורה. אבל אם אינו גבוה עשרה וחוקק בו להשלימו לעשרה צריך לחוק ד' אמות לתוך המבוי על פני כל רחבו.
אין מבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהיו פתוחים לתוכו שני חצרות ולכל חצר שני בתים (ואפילו כל החצרות פתוחות זו לזו) (רא"ש ומרדכי והטור) . ויש חולקים בזה (בית יוסף בשם הרי"ף והרמב"ם). ושלא יהא בכל פתח מאלו פחות מד' טפחים. ושיהיו דיורים אוכלים בכל בית, שמקום הפת גורם. ואפילו היה הבית האחד לאב והשני לבן -- אף על פי שהבן מקבל פרס משלחן אביו ואוכל בביתו -- הרי הם נידונים כשנים. ואפילו צדו אחד עכו"ם ואחד ישראל -- מהני.
עוד צריך שיהא ארכו יותר על רחבו, ואם חסר אחד מאלו אינו ניתר אלא בפס ארבע או שני פסין שני משהויין או צורת פתח.
ויש אומרים דנוהגין האידנא לתקן כל המבואות בצורות הפתח דכל המבואות שלנו יש להם דין חצרות (תרומת הדשן סימן ע"ד). והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקנן על ידי חבל הקשור לרחבו של מבוי ודין חבל זה אינו קורה שהרי אין רחבו טפח ולא מהני אלא מטעם צורת הפתח דמהני למעלה אפילו בגמי כדלעיל סוף סימן שס"ב. ועל כן יש ליזהר להעמיד תחת החבל שני קנים גבוהים י' מכוונים תחת החבל ואז מהני אפילו במבוי מפולש בתורת צורת פתח או אפילו בחצר ובכל מקום שצורת הפתח מהני וכמו שנתבאר לעיל סוף סימן שס"ב (דברי עצמו).