שולחן ערוך

  • אורח חיים - סימן שצז
    דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה
סעיף יז :
מי שהיו לו פירות מופקדים בעיר אחרת רחוקה ממנו ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו לא יביאו לו מפירותיו שפירותיו כמוהו במה דברים אמורים כשייחד להם קרן זויות אבל אם לא ייחד להם הרי הם כרגלי זה שהם מופקדים אצלו: