סעיף
א :
המפרש מיבשה לים או יוצא בשיירא ואינו מניח בביתו מי שיבדוק:
תוך שלושים יום - זקוק לבדוק (ולא יברך אז על ביעור חמץ (כל בו)) . קודם שלושים יום - אינו צריך לבדוק (וכשמגיע פסח יבטלנו (טור)) . ואם דעתו לחזור קודם הפסח, צריך לבדוק ואחר כך יצא דחיישינן שמא יחזור ערב פסח בין השמשות ולא יהיה לו פנאי לבער. וכן העושה ביתו אוצר: תוך שלושים יום - זקוק לבדוק ואחר כך כונס אוצרו לתוכו. קודם שלושים יום: אם דעתו לפנותו קודם הפסח - צריך לבדוק ואחר כך עושהו אוצר. ואם אין דעתו לפנותו קודם הפסח - אינו צריך לבדוק
הגה:
ואוצר חטים שיש חטים מחומצות בקרקעית הבור, אם נעשה האוצר שלשים יום קודם הפסח - אינו זקוק לבער אלא מבטלו מלבו ודיו. מיהו, לאחר פסח כשמפנה האוצר, אסור להינות מאותן חטים. ואם אין שם חמץ ידוע, אלא ספק - מותר למכור האוצר כך ביחד (תשובת הרשב"א סימן ע') .