סעיף
        ז :
    
    
                 ההולך ביום ארבעה עשר לדבר מצוה, כגון: למול את בנו או לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ונזכר שיש לו חמץ בביתו:         
    
    הגה: 
 אם יכול לחזור ולביתו ולבער, ולחזור למצותו - יחזור ויבער. ואם לאו - יבטלנו בלבו.   ואם היה הולך להציל מן הנהר ומן הדליקה ומהמפולת ומיד העכו"ם - יבטלו בלבו ולא יחזור, אפילו אם יש שהות. ואם יצא לצורך עצמו - יחזור מיד. עד כמה הוא חוזר? עד כביצה, פחות מכאן מבטלו בלבו ודיו.