שולחן ערוך

  • אורח חיים - סימן תמח
    דין חמץ שעבר עליו הפסח
סעיף ג :
חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה (קרי: למוכרו, להשתמש בו) אפילו הניחו שוגג או אנוס. בדורות האחרונים התפשט במקומות רבים המנהג למכור כל חמץ שבביתו של אדם לגוי. אין למכירה זו שום תוקף ושום ערך, אלא אם כן היא נעשית בשעת הדחק (מכולות, יצרני מזון, צה"ל וכדו') או אם המוכר הוא דל אמצעיים ומדובר בשבילו בהפסד גדול, וזה בתנאי שלא ימכור שיטתית כל שנה. לכן מן הראוי שאדם יזהר כבר מפורים שלא להכניס לתוך ביתו רק חמץ שסביר להניח שיגמור אותו לפני הפסח. והמוכר את ביתו עובר על איסור תורה של לא תחנם. אבל מותר למכור כל ספק חמץ. אפשר גם למכור את חמצו של יהודי שאינו בקי בהלכות פסח אך רוצה להימלט מאיסור חמץ.ואם בגלות התשפט מנהג זה, לא היה זה אלא רק מפאת העניות והצרות של עמנו שם. בארץ ישראל בימינו, יש לומר לכל יהודי המקפיד בקלה כבחמורה שעליו לברוח משימוש במכירה זו - אם איננו נמנה על הקבוצות שציינו למעלה (מכולות וכדו' או דלות או ספק חמץ) - ככל יכולתו. לאדם אמיד אין זה אלא בריחה מציווי ה'.גם המוכר צריך להניח את החמץ המכור מחוץ לביתו (במחסן וכדו') או להניחו במקום מסומן שעליו כתב 'מכור'.