סעיף
ב :
וקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה:
הגה:
אבל מצה שיוצאין בה בלילה אסורים לאכול כל יום ארבעה עשר (ר"ן פרק אלו עוברין בשם הרמב"ם והמגיד פרק ו'). וקטן שאינו יודע מה שמספרים בלילה מיציאת מצרים מותר להאכילו (תרומת הדשן סימן ז'). ויש נוהגין שלא לאכול חזרת בערב פסח כדי לאכול מרור לתיאבון (תולדות אדם וחוה נתיב ה' חלק ג'). וכן ביום ראשון של פסח כדי לאכלו בליל שני לתיאבון. וכן נוהגין קצת למעט באכילת מצה ביום ראשון מהאי טעמא (כל בו). ויש מחמירין עוד שלא לאכול פירות כדי לאכול החרוסת לתיאבון ואין לחוש למנהג ההוא. ויש מחמירין שלא לפרר או לשבור המצות בערב פסח שלא לבוא לאכול מהם (מהרי"ו) ואין לחוש גם לזה. מצה שנאפה כתקנה ואחר כך נתפררה ונילושה ביין ושמן אינה נקראת מצה עשירה ואסורה לאכלה בערב פסח (מהרי"ו) :עץ אר"ז
הסעיף הזה אינו מוסכם על כל החכמים, אבל כיון שמדובר במנהגו של רבינו תם, מי יעיז לומר ההיפך. אבל מאידך, כיון שבקהילות רבות החמירו לא לאכול מצה כבר מר"ח ניסן כדי לאכול את המצה בשמחה ובהתלהבות (בלשון רבותינו: בתיאבון) גם האוכל מצה עשירה אין לו לאכול מצה עשירה הדומה בטיבה ובמירקמה למצה.
דבר אחד ברור, שלילדים שלא הגיעו לחינוך (מתחת לגיל 9) יש תמיד מקום להקל להם. לאלאו שהגיוע לגיל חינוך מצוה לעודד אותם לחכות ליל הסדר כדי לאכול את כל המיוחד לפסח (מצה , חרוסת והשאר).