הסעיף הזה אינו מוסכם על כל החכמים, אבל כיון שמדובר במנהגו של רבינו תם ובעקבותיו חכמים רבים נוספים וביניהם הריב"ש, מי יעיז לומר ההיפך. אבל מאידך, כיון שבקהילות רבות החמירו שלא לאכול מצה כבר מר"ח ניסן כדי לאכול את המצה בשמחה ובהתלהבות (בלשון רבותינו: בתיאבון) גם האוכל מצה עשירה אין לו לאכול מצה עשירה הדומה בטיבה ובמירקמה למצה. וכיליד אלג'יריה ששם הריב"ש היה מרא דאתרא בכל זאת אין אחד מאתנו שהעיז להקל באכילת מצה עשירה בערב הפסח.
נוסף לכך מתבקשת הערה חשובה ביותר: אין קשר בין מה שר"ת ודעימיה קראו 'מצה עשירה' ובין מה שקוראים כיום מצה עשירה. מה שהתלמוד מכנה 'מצה עשירה' איננו עוגות למינין, אלא פת ומצה לכל דבר, שההבדל בינה ובין מצה רגילה הוא שנילושה במיצי פירות ללא מים, אבל צורתה לחם כמצה הרגילה בדיוק ולכן יכולה לשמש 'פת הבאה בכנסין', אבל היא פת ולא עוגות! לכן העוגות הנמכרות כיום כ'מצה עשירה' אינן כלל 'מצה עשירה' אלא הן עוגות כי הן אינן פת כלל!
כתוצאה מן הנ"ל, אין בשום פנים ואופן רשות לקבוע סעודה על עוגות כאלה בשבת שחל להיות בערב הפסח, אלא יש לקיים סעודת ערב שבת ושבת שחרית על לחם חמץ ממש כדעת כל קדמוני רבותינו. ולכן יש לנהוג כדבריהם באופן הבא שומרים מעט לחם (לפחות כזוית לכל אחד) במקום שמור, ואוכלים אותו בחצר אם אפשר או במרפסת אם יש, ונזהרים שלא יתפזרו פירורים בשום מקום אם אוכלים בבית (אבל אם אוכלים בחצר אפשר לסמוך על כך שעופות יאכלו פירורים אלה כדברי התלמוד) ואין צורך וגם לא כל מקום ל'התחכמויות' כאכילת מצה עשירה, או מצה מבושלת או מטוגנת, וכל ירא שמיים יימנע מזה בתכלית! ובשבת כזו אין שום מקום לסעודה שלישית, כפי שקבעו כל קדמוני חכמי ישראל ובמיוחד הזוהר עצמו.
דבר אחד ברור, שלילדים שלא הגיעו לחינוך (מתחת לגיל 9) יש תמיד מקום להקל להם. לאלו שהגיעו לגיל חינוך מצוה לעודד אותם לחכות ליל הסדר כדי לאכול את כל המיוחד לפסח (מצה , חרוסת והשאר).