שולחן ערוך

  • אורח חיים - סימן תעג
    דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס השני
סעיף ה :
הגה:
ואם אין לו אחד מאלו הירקות יקח לענה או שאר ירק מר (אגור) וחרוסת יעשה עב זכר לטיט ואחר כך נותנין בו מעט חומץ או יין אדום זכר לדם (טור) ועושין החרוסת מפירות שנמשלו בהם ישראל (תוספות פרק ערבי פסחים) כגון תפוחים תאנים אגוזים רימונים שקדים ונותנין עליו תבלין כגון קנמון וזנגביל הדומים לתבן שהיו מגבלין בו הטיט (טור) :
עץ אר"ז

מכל רבותינו הקדמונים אנו למדים שבכל קהילות ישראל קיימו את אכילת מרור באכילת חסה (מה שקרוי כיום חסה ערבית) ורק כאשר לא נמצאה חסה כזו מסיבה אקלימית או אחרת, אז השתמשו בירקות מרים אחרים. לכן, היום בארץ ישראל שחסה זו מצויה בשפע, על כל אחד לקיים את מצות אכילת מרור כפי שהתלמוד קבע, קרי באכילת חסה.

שאלה אחת מתעוררת, והיא שלעיתים חסה זו אינה מרה בכלל, ולכ יש הטוענים שהחסה של ימינו עברה שינוי גנטי. אין בהערכות כאלה כדי לשנות את ההלכה בקלות דעת. די לקיים את המצוה בחסה לא בהירה, אלא בחסה ירוקה מאד, כי אז היא צמחה יותר זמן ואז יש תמיד בה מרירות שיש די בה כדי לצאת ידי חובה, כי כפי נשכתבתי לעיל אין שום מצוה להסתגף בליל הסדר, וחז"ל מעולם לא ביקשו דבר כזה, אלא שנזכור את המרירות, ודי במעט מרירות כדי לזכור הרבה מרירות. ומיותר להדגיש שעפ"י הקבלה אסור לאכול מר מדי בליל זה.