מכל רבותינו הקדמונים אנו למדים שבכל קהילות ישראל קיימו את אכילת מרור באכילת חסה (מה שקרוי כיום חסה ערבית) ורק כאשר לא נמצאה חסה כזו מסיבה אקלימית או אחרת, אז השתמשו בירקות מרים אחרים. לכן, היום בארץ ישראל שחסה זו מצויה בשפע, על כל אחד לקיים את מצות אכילת מרור כפי שהתלמוד קבע, קרי באכילת חסה.
שאלה אחת מתעוררת, והיא שלעיתים חסה זו אינה מרה בכלל, ולכ יש הטוענים שהחסה של ימינו עברה שינוי גנטי. אין בהערכות כאלה כדי לשנות את ההלכה בקלות דעת. די לקיים את המצוה בחסה לא בהירה, אלא בחסה ירוקה מאד, כי אז היא צמחה יותר זמן ואז יש תמיד בה מרירות שיש די בה כדי לצאת ידי חובה, כי כפי נשכתבתי לעיל אין שום מצוה להסתגף בליל הסדר, וחז"ל מעולם לא ביקשו דבר כזה, אלא שנזכור את המרירות, ודי במעט מרירות כדי לזכור הרבה מרירות. ומיותר להדגיש שעפ"י הקבלה אסור לאכול מר מדי בליל זה.