סעיף
ח :
נשי דנהיגי דלא לְמִשְׁתֵּי (פירוש, לסדר ולערוך החוטין שהולכין לאורכו של בגד. והוא מלשון "או בשתי או בערב") עמרא מדעייל אב, מנהגא.
הגה:
(ונוהגין שלא לקדש החודש (דהיינו הלבנה) עד אחר ט' באב) (מהרי"ל ודעת עצמו) : עץ אר"ז
א. דברים אלה הם מתוך התלמוד הירושלמי, ופירושם הוא זה: נשים הנוהגות שלא לסדר חוטי צמר לאריגה (ולא לארוג ולהכין בדים) לצורך תפירת בגדים חדשים - הרי זה מנהג מחייב. ואשה המגיעה למקום בו נוהגות הנשים כך, אינה יכולה לעשות בניגוד למנהג המקום. וזהו המקור לנאמר בסעיף ז. שאם נהגו שלא להכין את החוטים לאריגה, מכאן יש ללמוד שלתפור בגד חדש בודאי אסור.
ב. מה שכתב הרמ"א שיש להמתין עם ברכת הלבנה לאחר תשעה באב, כיון שצריך לברך אותה בשמחה, כך נוהגים גם הספרדים. אמנם בסימן תכו סעיף ב כתב הרמ"א שיש להמתין ליום אחר תשעה באב, שהרי כתב שם "אין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב ולא קודם יה"כ. ובמוצאי יוה"כ מקדשין אותה, דאז שורין בשמחה אבל לא במוצאי ט"ב או שאר תענית". אך האחרונים הסכימו שיש לברך מיד לאחר תשעה באב, אלא שאין לברך בלא נעליים.