שולחן ערוך

  • אורח חיים - סימן תקנב
    דין ערב תשעה באב
סעיף ו :
מי שאפשר לו, לא יאכל בסעודה המפסקת אלא פת חריבה במלח וקיתון של מים.
הגה:
ויש מחמירים לטבל אחר אכילה פת באפר ולאכלו, על שם (איכה ג, טז) "ויגרס בחצץ" וגו' :
עץ אר"ז

דברים אלה לקוחים מדברי הרמב"ם (הלכות תעניות פ"ה הלכה ז-ט): "ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בסעודה המפסיק בה, ... ולא יאכל שני תבשילין. ... וערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה, וכן תשעה באב עצמו שחל להיות בשבת אינו מחסר כלום. 

זו היא מדת כל העם שאינן יכולין לסבול יתר מדאי, אבל חסידים הראשונים כך היתה מדתן, ערב תשעה באב היו מביאין לו לאדם לבדו פת חרבה במלח ושורה במים ויושב בין תנור וכירים ואוכלה ושותה עליה קיתון של מים בדאגה ובשממון ובכיה כמי שמתו מוטל לפניו, וכזה ראוי לחכמים לעשות או קרוב מזה, ומימינו לא אכלנו ערב תשעה באב תבשיל אפילו תבשיל של עדשים אלא אם כן היה בשבת".