שולחן ערוך

  • אורח חיים - סימן תקסג
    דין מי שהרהר בלבו להתענות
סעיף א :
מי שהרהר בלבו שלא בשעת תפילת מנחה להתענות מחר - לא הוי קבלה, דלא עדיף מהמוציא בפיו להתענות למחר דלא הוי קבלת תענית כיון שלא קבלו בתפילת המנחה.